פסק-דין בתיק ת"א 9418-07

עניינה של התביעה בשני הסכמים ובשתי תוספות להם: האחד - הסכם מיום 29.1.04, שכותרתו " הסכם הלוואה (משכנתא כבטחון)", שנערך בין התובע 1 לבין שלמה רוטבלט ז"ל ביחס להלוואה בסכום של 30,000 ש"ח שנתן התובע 1 למר רוטבלט המנוח. התוספת להסכם זה מחילה את הוראותיו על סכום נוסף של 1,260,000 ש"ח; השני - הסכם מיום 25.7.05, שכותרתו זהה, אשר נערך בין התובע 2 לבין שלמה רוטבלט ז"ל ביחס להלוואה באותו סכום (30,000 ש"ח) שנתן התובע 2 למר רוטבלט המנוח. התוספת להסכם זה מחילה את הוראותיו על סכום נוסף של 2,185,000 ש"ח בהתאמה.

בכתב התביעה שהגישו, טענו התובעים, כי הלכה למעשה מדובר בהסכמים למכירת שתי דירות בבנין ברח' הר"ן בירושלים, שהיו מצויות בבעלותו של מר רוטבלט המנוח (להלן: הדירה), ממנו ומנכדתו שרה קמינסקי, הנתבעת 2, שפעלו באמצעות בעלה של הנתבעת 2, עו"ד יעקב קמינסקי, הנתבע 3. על פי הטענה, הסכמים אלה נערכו כהסכמי הלוואה מובטחת במשכנתא לצורך הסוואת עסקת מכר הדירה לפי בקשתו של עו"ד קמינסקי ולצרכיו. התובעים ביקשו כסעד עיקרי את אכיפתו של ההסכם, לחלופין "פיצויי קיום" או "פיצויי הסתמכות" בסכום של 4 מליון ש"ח, ולחלופי חלופין "פיצויים שליליים" בסך 2,274,123 ש"ח, המהווים השבת הסכומים ששילמו כערכם בשקלים לפי שער הדולר הנוכחי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. התביעה הוגשה גם נגד עו"ד שמואל בקר, הנתבע 7, שייצג את התובעים בהסכמים הנ"ל בעילות של הפרת הסכם, חריגה מהרשאה, הפרת חובת נאמנות ורשלנות. הנתבעים 6-4 הם יורשי עזבון המנוח שלמה רוטבלט ז"ל (הנתבע 1) לפי צוואתו.

הנתבעים 6-1 טענו, כי ההסכמים הנ"ל היו הסכמי הלוואה ממש בגין כספים שקיבלו הנתבעים 2 ו-3 מהתובעים, וכי בנוסף לכך הבטיחה הנתבעת 2 לתובעים למכור להם את הדירה אם וכאשר תזכה בה בירושה, כנגד החזר ההלוואה. ואולם, בסופו של דבר, הנתבעת 2 לא ירשה את הדירה. לתמיכה בטענה כי המדובר היה בהסכמי הלוואה, הפנה ב"כ הנתבעים לכך שהתובעים קיבלו את דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה בחודשים פברואר 2004 עד נובמבר 2005, וזאת כריבית בגין ההלוואה.

הנתבע 7 טען, כי ערך את הסכמי ההלוואה לבקשת הצדדים באופן המשקף את העסקה שאליה הגיעו, היינו הלוואה מיידית מובטחת במשכנתא בתוספת הבטחה למכור את הדירה.

במהלך שמיעת הראיות, ביום 23.6.11, הגיעו התובעים והנתבעים 1, 2, 4, 5 ו- 6 להסכמה, כמפורט להלן (הנתבע 3 לא התייצב לדיון וניתן נגדו פסק דין המקבל את התביעה במלואה):

"(א)       הנתבעים 2-1 ו-6-4 ישיבו לתובעים את הכספים ששולמו במסגרת הסכמי ההלוואה והתוספות להם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם, על פי פירוט שיימסר על ידי עו"ד בקר בהתאם לקבלות שבידו.

(ב)       אשר ליתר הסעדים הכספיים האמורים בכתב התביעה, יסמיכו הצדדים את בית המשפט ליתן פסק דין בפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

(ג)        פסק הדין יינתן על יסוד כתבי הטענות, התצהירים, חקירת עדי התובעים וטענות שכל אחד מהצדדים ישמיע בעל פה.

(ד)       בית המשפט יקבע את הסכום, אם בכלל, שעל הנתבע 7 לשלם מתוך הסכום שייקבע בפשרה, והתובעים מסכימים כי במקרה שייקבע חיוב כאמור, חיוב זה יהיה חיוב לבד וייגרע מחלקם של יתר הנתבעים.

(ה)       סך של 1,440,000 ש"ח ישלמו הנתבעים 2-1 ו-6-4 לתובעים תוך 45 יום מהיום, בתנאי שהתובעים יחתמו על כל המסמכים הנדרשים שיוצגו להם על ידי עו"ד ינובסקי תוך עשרה ימים מהיום, על מנת לממש את מכירת הדירה העליונה על פי הסכם המכר עם שמעון אלוף. היה והתובעים לא יחתמו תוך עשרה ימים, יחל מניין 45 ימים הנ"ל מיום חתימתם.

(ו)        יתרת התשלום על פי פסק הדין שיינתן בפשרה תשולם תוך ששה חודשים מיום פסק הדין.

(ז)        עו"ד ינובסקי ימונה לאלתר כונס נכסים לגבי שתי הדירות נשוא התביעה. כמו כן ימונה עו"ד פייל כונס נכסים לגבי דירות אלה. תוקפו של מינויו של עו"ד פייל יחל בתום 6 חודשים מיום פסק הדין ככל שעד לאותו מועד לא ימלאו הנתבעים 2-1 ו-6-4 את חלקם בפשרה זו.

(ח)       הנתבעים 2-1 ו-6-4 ימסרו לאלתר לעו"ד ינובסקי ייפוי כוח בלתי חוזר להשלמת העסקה ביחס לדירה העליונה. כמו כן ימסרו נתבעים אלה יפוי כוח בלתי חוזר למטרה זו לעו"ד פייל. תוקפו של יפוי כוח אחרון זה ייכנס לתוקף בתום 45 יום מיום פסק הדין.

(ט)       היה והנתבעים 2-1 ו-6-4 לא יעמדו בביצוע פסק הדין שיינתן על פי המוסכם, כי אז ניתן בזה פסק דין נגדם על מלוא סכום התביעה. האמור בסעיף זה לעיל לא יחול לגבי נתבע 7 לאחר שישלם את חלקו בפשרה, ככל שזה ייקבע.

(י)        בכפוף לביצוע שלם של פסק הדין, כל אחד לפי חלקו, לא יהיו כל תביעות בין הצדדים בינם לבין עצמם בכל הנוגע לתיק זה או כל המסתעף מכך, למעט בהליכי מימוש פסק הדין.

(יא)     כל הסכומים שייקבעו ישולמו לתובעים באמצעות בא כוחם".

ב"כ הצדדים טענו לפשרה כפי שהוסכם. ב"כ התובעים טען, כי מדובר בהסכם מכר. התובע 1 - תושב אנגליה - היה מעוניין ברכישת דירה עבור בתו וחתנו, התובע 2. לכן פנה למתווך וזה הציע לו את הדירה כדירה לרכישה. מר רוטבלט המנוח והנתבעים 2 ו-3 נתקלו בבעיית מס שמנעה את עריכת הסכם המכר באופן מיידי, והסכמי ההלוואה נועדו לשמש פתרון ביניים שיאפשר את מכירתה של הדירה חרף בעיית המס. לטענת ב"כ התובעים, לא היה כל הגיון כלכלי מבחינתם בעריכת הסכם הלוואה, בחלקה הגדול ללא ריבית, תמורת משכנתא שתבטיח את החזר ההלוואה,  בתוספת הבטחה בעל פה למכור את הדירה בעתיד. כל זאת, מקום שמדובר במי שאינם עוסקים במתן הלוואות והיו מעוניינים ברכישת דירה. כמו כן, טען, מסמכי העסקה מכוונים לכך שמדובר בהסכם מכר, שכן בנוסף להסכמי ההלוואה חתם מר רוטבלט המנוח על שטר מכר לפיו הזכויות בדירה מועברות לתובע 1 וכן על ייפוי כוח מיוחד ובלתי חוזר. מסמכים אלה הופקדו בידיו הנאמנות של עו"ד בקר, הנתבע 7. ב"כ התובעים הוסיף, כי גם מהתנהגות הצדדים לאחר ההלוואה ניתן ללמוד שהתובעים נהגו בדירה מנהג בעלים. כך, כאמור, קיבלו התובעים לידיהם את שכר הדירה, וכן עסקו בשיפוצה וכדומה. ביחס לנתבע 7 נטען, כי התובעים סמכו עליו כבא כוחם, אך בדיעבד התברר שהלה חשף אותם לסיכונים רבים ובלתי סבירים.

ב"כ הנתבעים 1, 2, 4, 5 ו- 6 טען, כי מר רוטבלט המנוח חתם על הסכמי ההלוואה ולא היה שותף לתוכניותיו של הנתבע 3 ביחס לדירה, ככל שהיו כאלה, ולמצגיו כלפי התובעים. כמו כן, נטען, יש לראות את הנתבע 7, עו"ד בקר, כמי ששימש זרועם הארוכה של התובעים ופעל בשמם, בין היתר בעריכת הסכמי הלוואה, ולא הסכם מכר. כיום מר רוטבלט המנוח נפטר ולא ניתן לתבוע מיורשיו לבצע את התחייבויותיו של הנתבע 3, ככל שהיו. הנתבעים מוכנים להשיב את ההלוואה שניטלה, אך לא מעבר לכך.

ב"כ הנתבע 7 טען, כי הצדדים לעסקה ביקשו ממרשו "לרבע" עבורם את המעגל. היינו, "לתפור" עסקה שתאפשר לנתבע 3, מחד גיסא, לקבל כסף באופן מיידי מבלי למכור את הדירה ולשלם מס שבח באותו שלב, ולתובעים, מאידך גיסא, "לשריין" לעצמם זכות לרכוש את הדירה. כפיצוי על הסיכון העסקי שנטלו על עצמם בשל כך שלא ניתן היה לבצע עסקת מכר מלאה באופן מיידי, זכו התובעים בהנחה בשיעור של 25% משווי הדירה. ב"כ הנתבע 7 הטעים, כי כל הגורמים המעורבים באו מאותו רקע חברתי, הכירו היכרות מוקדמת, נתנו אמון זה בזה והיו משוכנעים שבסופו של דבר הדירה אכן תימכר לתובעים. לדבריו, שני הצדדים היו מודעים לטיבה המדויק של העסקה ולמגבלותיה, לרבות התובע. ואולם, העסקה היתה כדאית מבחינתם שכן הנתבע 3 קיבל את הכסף לו היה זקוק באופן מיידי, ואילו התובעים קיבלו  נכס ב- 75% משוויו. עו"ד בקר, לפי הטענה, יצר מתווה שגישר בין שני הצדדים החמדנים במקום שבו נפגשו האינטרסים שלהם.